דיני העבודה בארץ מקנים שורה של זכויות לנשים עובדות במהלך תקופת ההריון שלהן. זאת, בנוסף לזכויות אשר מוענקות לנשים לאחר הלידה או לפני הכניסה להריון, במידה והן נזקקות לטיפולי פוריות.
להלן פירוט הזכויות העיקריות אשר ניתנות לעובדת בהריון:
המדובר בבדיקות אשר נעשות לשם פיקוח רפואי במשך חודשי ההריון ובדיקות רפואיות שגרתיות הקשורות בהריון, אשר נעשות על ידי רופא נשים או נעשות בתחנה לבריאות האם והילד שאישר משרד הבריאות, ולרבות בדיקות שגרתיות כאמור הנערכות מחוץ לתחנה על פי הפניית התחנה. מדובר בבדיקות כגון בדיקות דם ושתן, צילומי אולטרסאונד, בדיקת מי שפיר, ועוד.יודגש, כי הסעיף חל בנוסף לזכות לשמירת הריון, כאמור בסעיף 7(ג)(1) לחוק, ואיננו גורע ממנו.
משך תקופת ההיעדרות המצטברת המקסימלית אשר מותרת לפי החוק:
(א) אשה שעובדת שבוע עבודה מלא, כנהוג במקום עבודתה, יותר מ-4 שעות ביום: 40 שעות במשך חודשי הריונה.
(ב) אשה שעובדת שבוע עבודה מלא כנהוג במקום עבודתה, עד 4 שעות ביום: 20 שעות במשך חודשי הריונה.
מסעיף 7(ה) לחוק עבודת נשים עולה, כי הוא חל רק על מי שעובדת שבוע עבודה מלא, בן 5 או 6 ימים, ולפיכך מי שעובדת בשבוע עבודה חלקי, איננה זכאית לכאורה לזכות זו.
כאשר המדובר באשה אשר עבדה לפחות 6 חודשים במקום עבודתה, האיסור נובע מסעיף 9(א) לחוק עבודת נשים. סעיף זה מחייב לקבל היתר מראש לכל פיטורים (גם אם ברור שאין קשר בינם להריון) מטעם הממונה על חוק עבודת נשים.
כאשר המדובר באשה אשר עבדה פחות מ-6 חודשים במקום עבודתה, האיסור נובע מסעיף 2(א)(5) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ”ח-1988, אשר אוסר על הפלייתה של אשה בהריון בכל הקשור לפיטורים או פיצויי פיטורים.
לפי החוק בארץ, אסור לפגוע/לצמצם בהיקף המשרה או ההכנסה של אשה בהריון, כאשר הסיבה לכך קשורה להריונה. ובמידה והצמצום חל עקב ההריון, היא זכאית לקבל פיצוי בגין כך.
כאשר המדובר באשה אשר עבדה לפחות 6 חודשים במקום עבודתה, האיסור נובע מסעיף 9א לחוק עבודת נשים. סעיף זה מחייב לקבל היתר מראש לכל פגיעה כאמור (גם אם ברור שאין קשר בינה להריון), מטעם הממונה על חוק עבודת נשים.
הסעיף קובע גם, כי פגיעה בהיקף המשרה איננה כוללת שינוי זמני בהיקף המשרה לפי בקשה שיזמה העובדת בשל מצבה הרפואי לפי אישור בכתב מאת רופא. בנוסף, פגיעה בהיקף ההכנסה אינה כוללת פגיעה החלה במקום העבודה מכוח דין או הסכם קיבוצי, פגיעה ברכיב השכר המשולם לעובדת או לעובד בהתאם לתפוקת עבודתם ובלבד שהפגיעה בתפוקתם של העובדת או העובד לא נגרמה מסיבות התלויות במעסיק.כאשר המדובר באשה אשר עבדה פחות מ-6 חודשים במקום עבודתה, נובע איסור זה מסעיף 2(א)(2) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, אשר אוסר על הפלייתה של אשה בהריון בכל הקשור לתנאי עבודתה.
סעיף 2(א)(3) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה אוסר על הפלייתה של אשה מחמת היותה בהריון בכל הקשור לקידומה בעבודתה.
סעיף 2(א)(4) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה אוסר על הפלייתה של אשה מחמת היותה בהריון בכל הקשור להכשרה או השתלמות מקצועית.
שני הסעיפים חלים על כל אשה בהריון, ללא תלות במשך חודשי הוותק שלה בעבודתה, ומי שמפר אותם, צפוי להיתבע לשלם פיצויים בגין כך.
סעיף 10א לחוק עבודת נשים קובע שעובדת בהריון צריכה להודיע על כך למעסיקה החל מהמחודש החמישי להריונה.
לאחר שהעובדת הודיעה על הריונה, או משנודע למעסיק על כך בדרך אחרת, אסור למעסיק להעסיק אותה בשעות נוספות ובימי המנוחה השבועית מהחודש החמישי להריון ואילך. כמו כן, אסור להעסיקה בעבודת לילה, במידה והיא הודיעה למעסיקה בכתב שאין היא מסכימה לעבוד עבודת לילה.
סעיף 2(א)(1) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה אוסר על הפלייתה של אשה בהריון בכל הקשור לקבלתה לעבודתה.
בהקשר זה התעוררה השאלה האם על עובדת בהריון שהינה מועמדת לעבודה לגלות למעסיקה הפוטנציאלי שהיא בהריון כבר בזמן הליכי המיון לעבודה. מטבע הדברים, המדובר בעיקר במצב בו הריונה של האשה טרם ניכר עליה.במסגרת הליך ע”ע 363/07 שרונה ארביב נ’ פואמיקס בע”מ, נקבע כי בנושא זה יש להבדיל לפי חודש ההריון של העובדת:
כאשר מדובר במועמדת לעבודה הנמצאת בחודש החמישי ואילך להריונה – עליה תמיד לגלות את דבר הריונה, וזאת מכח סעיף 10א לחוק עבודת נשים, שתחולתו הורחבה גם על מועמדות לעבודה.
כאשר המדובר במועמדת לעבודה שנמצאת לפני החודש החמישי להריונה – עליה לגלות את דבר הריונה רק במידה והוא רלוונטי לעבודה המוצעת לה. לדוגמא, כאשר מדובר בעבודות שאין לבצען בתקופת הריון, כגון עבודות שכרוכות בחשיפה לקרינה או בהרמת משאות כבדים, וכדומה.
