dehaze

שעות עבודה ומנוחה

אם הגעת עד הנה, אנו מניחים שאינך בטוח בזכויות שלך כעובד או חובותיך כמעביד בסוגיית שעות עבודה ומנוחה. סוגייה זו, בדיני העבודה, נועדה להגן על זכויותיהם של העובדים השכירים בכל הקשור להגבלת משך שעות העבודה שלהם, כך שיישאר להם מספיק זמן גם לחיים פרטיים, שבמהלכם הם יוכלו לנוח, להתרענן, וכמובן גם להקדיש מזמנם לבני משפחתם, פעילות חברתית, פעילות בשעות הפנאי, ועוד.

סוגייה זו מעוגנת במסגרת חוק שעות עבודה והמנוחה, תשי"א-1951. חוק זה עוסק בעיקרו בהיקף שעות העבודה שלפיו ניתן להעסיק את העובד השכיר, ומשכי המנוחה שיש להעניק לו במהלך עבודתו.

החוק חל על כלל העובדים במשק, אך למעט שוטרים, עובדי שב"ס, עובדי המדינה שתפקידם מחייב לעמוד לרשות העבודה גם מחוץ לשעות העבודה הרגילות, ימאים, דייגים, אנשי צוות אוויר, עובדים בתפקידי אמון אישי ועובדים שלא ניתן לפקח על שעות עבודתם, כאמור בסעיף 30 לחוק. כמו כן, החוק לא חל על עבודתם של בני נוער, וזאת כאמור בחוק עבודת נוער, תשי"ג-1953.

שעות העבודה הרגילות

המשך המקסימלי של שעות העבודה הרגילות נקבע בהתאם למשך שבוע העבודה של העובד. כלומר, יש להבדיל בנושא זה בין מי עובד שבוע עבודה מלא, בן 6 ימים, כולל ימי שישי, לבין מי שעובד שבוע עבודה מקוצר, בן 5 ימים, ללא יום שישי. כמו כן, יש להבדיל בין עבודת יום לעבודת לילה.

העבודה במשך השעות הרגילות, מזכה בשכר עבודה רגיל. העבודה מעבר לשעות הרגילות, מזכה בתשלום גמול שעות נוספות, שכולל תוספת שכר בשיעור 25% עבור השעתיים הראשונות הנוספות, ותוספת שכר בשיעור 50% עבור השעות לאחר מכן או עבור עבודה בימי שבת וחג.

כאשר מדובר בשבוע עבודה מלא, של 6 ימים, כולל יום שישי:

  • העבודה ביום עבודה רגיל לא תעלה על 8 שעות (סעיף 2(א) לחוק).
  • העבודה בימי שישי וערבי חג לא תעלה על 7 שעות (סעיף 2(ב) לחוק).
  • סך כל שעות העבודה השבועיות בשבוע עבודה מלא לא יעלה על 45 שעות (סעיף 3 לחוק).

כלומר, ניתן לחלק את שעות העבודה במשך ימי השבוע בכל מיני אורכים שונים, ובלבד שיום רגיל לא יעלה על 8 שעות, יום שישי וערב חג לא יעלו על 7 שעות, ושעות העבודה במהלך כל השבוע לא יעלו על 45 שעות.

כאשר מדובר בשבוע עבודה מקוצר, של 5 ימים, לא כולל יום שישי:

במסגרת צו ההרחבה של הסכם המסגרת משנת 2000, אשר חל על מרבית העובדים במשק, נקבע, כי ניתן לעבור לשבוע עבודה מקוצר של 5 ימים בלבד, ללא ימי שישי, שלא יעלה על 43 שעות שבועיות.

צו ההרחבה איננו מגדיר מהו משך יום העבודה בשבוע בן 5 ימים, אך מקובל לפרשו באופן לפיו מחלקים 43 שעות שבועיות ב-5 ימים, כך שהתוצאה המתקבלת הינה 8.6 שעות, כלומר: 8 שעות ו-36 דקות. עם זאת, במקומות עבודה רבים נהוג לעגל את משך יום העבודה הרגיל ל-9 שעות.

לסיכום:

  • העבודה ביום עבודה רגיל לא תעלה על 6 או 9 שעות.
  • העבודה בערבי חג לא תעלה על 7 שעות.
  • סך כל שעות העבודה השבועיות בשבוע עבודה מקוצר לא יעלה על 43 שעות.

 

כאשר מדובר בעבודה במשמרת לילה:

עבודה במשמרת לילה מוגדרת כעבודה שלפחות שעתיים מתוכה חלות בין השעות 22:00 ל-06:00, וזאת כאמור בסעיף 1 לחוק.

יום עבודה מלא במסגרת משמרת לילה לא יעלה על 7 שעות, וזאת לפי סעיף 2(ב) לחוק.

"הפסקת צהריים", כאמור בסעיף 20(א) לחוק.

משך הפסקת הצהריים בימי חול הינו לפחות 3/4 שעה, מתוכה הפסקה רצופה בת חצי שעה לפחות, ועד 3 שעות לכל היותר. משך הפסקת הצהריים בימי שישי וערבי חג הינו לפחות חצי שעה.

יחד עם זאת, הפסקת הצהריים איננה ניתנת לכל עובד באופן אוטומטי, אלא היא מותנית בסוג העבודה של העובד, ובמשך שעות עבודתו, וזאת כאמור בהיתר הכללי בדבר הפסקות בעבודה שאיננה עבודת כפיים, שמשנת 1988, אשר קובע כך:

  • עובד בעבודת כפיים – זכאי להפסקה זו בתנאי שהוא עובד 6 שעות ומעלה ביום עבודתו.
  • עובד בעבודה שאינה עבודת כפיים – זכאי להפסקה זו רק אם הוא מועסק מעל 8 שעות ביום בשבוע עבודה של 6 ימים, או אם הוא מועסק מעל 9 שעות ביום בשבוע עבודה של 5 ימים. בימי שישי וערבי חג הוא הוא זכאי להפסקה זו רק אם הוא עובד מעל 7 שעות. עם זאת יובהר, כי אין בהוראות ההיתר הכללי כדי למנוע מהמעסיק להעניק הפסקה זו לעובד שאינו עובד בעבודת כפיים גם אם הוא עובד פחות מהשעות הללו.

ימי המנוחה השבועית

סעיף 7 לחוק מעניק לכל עובד את הזכות למנוחה שבועית בת 36 שעות רצופות.

מועד מתן המנוחה השבועית ניתן לפי דתו של העובד:

לגבי עובד יהודי, המדובר ביום שבת.

לגבי עובד שאינו יהודי, המדובר באחד מבין הימים הבאים: שישי, שבת או ראשון, וזאת בהתאם לבחירת העובד לפי המקובל עליו כיום המנוחה השבועי שלו. בדרך כלל, מוסלמים בוחרים בימי שישי, ונוצרים בוחרים בימי ראשון, וזאת בהתאם להלכות הדתות שלהם, אולם לא ניתן לכפות עליהם לבחור את ימי המנוחה שלהם לפי דתם.